משפחות ממליצות

לאירית היקרה ולכל צוות המדריכים בבית השקמים,

מכתב זה נכתב אליכם כאות תודה והוקרה על השקעתכם במסע שעברה ה. שהביא אותה מנערה מדוכאת וחרדה לנערה שמחה, מאושרת ובשלה לחיים נורמטיביים.

ה. הגיעה אליכם לאחר תקופה ארוכה שבה הייתה בבית, במצב נפשי ירוד, ללא יכולת לתקשר עם אנשים ומלאת חרדות מהחיים בכלל ומאנשים בפרט. המעבר לבית השקמים היה מלווה בהמון חששות ומבחינתנו עם סבירות גבוהה שה. לא תצליח להתאקלם, להישאר ולהשתקם.
למן הרגע הראשון החיוך של דיוויד והנעימות שלך אירית, הרגשתי שהנה כאן, יש אנשים שבאמת איכפת להם ובאים ממקום של לעזור לה..
על תחילת המסע הייתה אמונה חן שבהרבה סבלנות ואורך-רוח, למרות הקשיים המרובים, הצליחה לאט לאט לפצח את ליבה של ה. ולגרום לה להתחבר לאנשים וקצת לצאת מהעיסוק התמידי האובססיבי במחשבותיה וחששותיה.
חן הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון ובשל אופייה השקט, הנעים והנוח התחברה יחסית בקלות לה..

הדרך לא תמיד הייתה קלה, ולפחות בתחילתה, המון פעמים ביום הייתי מקבלת המון שיחות "זועמות" מה. על כמה זה לא טוב ועד כמה ההוא לא טוב. אך לאט לאט השיחות הזועמות התמעטו ובהמשך אף התחלפו בשיחות על מה התפתח ועל החוויות היומיומיות שעברו על ה.. פתאום, העולם לא אפל כל-כך ומדי פעם יש אפילו נקודות אור.
ולקראת צאתה של חן לחופשת לידה, ממש ניתן היה לראות בשיפור משמעותי ביותר הן בהתנהגותה של ה. והן ברצון שלה לחיות ולבצע את אותם הדברים שכל נערה בגילה חפצה לבצע.
מבחינת ה. התקופה הזו היוותה תפנית חדה ממצב של חוסר תקשורת עם הסביבה למצב שבו יש לה חברים, היא יודעת לחלוק איתם חוויות, מסוגלת ליהנות מחברתם של אנשים אחרים, רוצה ללמוד דברים חדשים ולהתפתח.
ה. שמעולם לא התמידה בכלום, הולכת יום-יום לעבודה, מבצעת את המטלות על הצד הטוב ביותר ואפילו לומדת ליהנות מזה. וכמובן עזרו להתפתחות המשמעותית הזו גם שיחות הנפש עם ענת, עם שי, עם ליאור, עם ליאת ועם דיוויד ומקס, שהאירו את דרכה וכיוונו אותה להבחין בטוב, והיו ערים לכל מצוקה רגשית-נפשית שהתעוררה מעת לעת. העזרה התכופה והנגישה הזו, האוזן הקשבת והמאמץ המרוכז תרמו ביותר להתקדמות של ה. וכן לרצף ההתקדמות שלה. למרות אורך הרוח והסבלנות אין-קץ של המדריכים – לא נפלה רוחם.
חשוב לי לציין גם את ציפי שהדריכה את ה. לשפר את סביבת החיים שלה, לסדר את החדר, את הארון, דברים בסיסיים שה. מעולם לא עשתה בעבר.
ובדיוק באותו הרגע שה. הייתה מוכנה לצעד הבא שלה, אורן נכנס לתמונה.
אורן מיד התחבר אל ה. וגיבש איתה שורת מטלות ומשימות שהפכו את הרצון התיאורטי לדרך מעשית כיצד להתקדם לעבר המטרה.
אורן, עם אנרגיות עשייה חזקות, מיד הציב תוכנית פעולה ודאג "לתקתק" את העניינים כמה שיותר מהר ונתן דחיפה וזריקת מרץ לה. להגשים את רצונותיה ויכולותיה.
היום אני שמחה לראות את ה. במיטבה, מלאת חיים ובונה לעצמה צעד אחר צעד את הדרך לחיים עצמאיים ומלאי עשייה.
ועל-כן, שוב תודה מכל הלב לכל הנעשה בבית השקמים. על הצוות האיכותי והאכפתי מחד ועל הניהול והטווית דרך העבודה האפקטיבית מאידך.
בלעדי התרומה של כל אחד ואחד מכם, לא הייתה הי. מגיעה למצב זה, וכמו שאומרים: "המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו".
ואם כבר הצלתם עולם ומלואו נשאר רק לומר שתמשיכו בעשייה המבורכת לטובת כל אותם אנשים שזקוקים לכם.

אני מקווה שתשתמשו במכתבי זה לתת תקווה לכל אותם אנשים שלא מאמינים שאפשר.

לכב’
גב’ ט. ב. – אחראית סל שיקום
גב’ א.
משרד הבריאות

הנדון: מעבר ד. י. מהוסטל "בית השקמים" לדיור מוגן.

שלום רב!

עם מעברו של בני, ד. י. לדיור מוגן, אני חשה צורך לספר לכן על התקופה בה שהה ב"בית השקמים".
ד. הגיע להוסטל לפני כארבע שנים, בדיכאון עמוק, עם חרדות ורמת תיפקוד נמוכה.
בתחילה ביקרנו אותו כל שבוע, ועם השיפור במצבו ריווחנו את ביקורינו, בעיקר בגלל המרחק, וגם בגלל השיפור במצבו. בביקורי פגשתי צוות מסור, אכפתי, שמציב מטרות לדיירים, אך עם קבלה, אהבה, וסבלנות אין קץ. מאד התרשמתי שהצוות מכבד את הדיירים, ועם זאת לא מוותר בביצוע מטלות של תורנויות, השתתפות בישיבות דיירים, ובפעילויות שונות.
בתחילת שהותו של ד. ב"בית השקמים", תיפקודו היה מינימאלי, אך לאחר תקופה לא ארוכה, הוא התחיל בהדרגה לצאת לעבודה, עד שהגיע לשבוע עבודה מלא.
היו לי משברים בדרך, אך תמיד ידעתי שאני יכולה להתקשר לטלפון הפרטי של אירית, או אל המדריכים ולקבל חיזוקים.
ד. אמר לי לא פעם, שהוא מרגיש שהצוות בהוסטל אוהב אותו, גם כשדורשים ממנו לבצע מטלות יומיומיות כמו מקלחת, כביסה וקניית תרופות.
אני חושבת שהצוות ב"בית השקמים" מתמודד עם מצבים לא קלים בצורה מרשימה, ועל כך מגיעה להם מלוא ההערכה.
בשבוע שעבר עבר ד. לדיור מוגן בכפר סבא. ביקרתי אותו בסוף השבוע, הדירה מאד מצאה חן בעיני, וגם הקשר החברי בין הדיירים. גם הנסיעה באוטובוס לעבודה עוברת בשלום, ונראה לי שד. מאד מרוצה מהמעבר.
אני רוצה שוב להודות לאירית מנהלת בית השקמים, ולמדריכים: דיויד, ענת, שי, ליאת, ליאור, ציפי ורחל, (ואם שכחתי מישהו – סליחה), הייתם לדורון בית במשך 4 שנים.

בברכה,

אנו הדודות פ. ר. וז. ח. מיופות כוח ואפוטרופוסים של מ.
רוצות להביע הערכה למנהלת ההוסטל שקמים, אירית פפרמן וצוות העובדים והמדריכים המסור תודה על היותם אוזן קשבת, על ההדרכה, עצות טובות, חיזוקים ועל זמינות בכל שעה. מ. נמצאת כשנתיים בהוסטל הגיעה במצב נפשי ירוד ולא מצאה את מקומה בשום מקום כולל ההוסטל.
כל מה שרצתה זה אישפוז בבית חולים שלדעתה זה המקום הכי טוב והכי מוגן. הודות לאירית ולצוות עם הרבה שיחות ומוטיבציה הביאו את מ. למצב סטטי טוב שזה בא לידי ביטוי בכך שמ. נפתחה והחלה להיות עצמאית ואחראית לעצמה.
אין בפינו מילים כדי לתאר את ההקרבה והנתינה הבלתי פוסקת ועל הליווי המלא, לולא הדרכתה של אירית היינו אבודות. מזה שנה שלמה מ. לא מזכירה את בית החולים וזה הישג גדול לנו ולהוסטל.

ושוב תודה לאירית ולצוות העובדים והמדריכים!!!! 

ברצוני לשבח לטובה את צוות עובדי ההוסטל וביניהם את הצוות הרפואי שעושים מעל ומעבר במתן טיפול, יעוץ, תמיכה ועידוד לכל הדיירים השוהים במקום ובראש ובראשונה את אירית המנהלת שמאז שהגיעה להוסטל בזכותה יש לנו צוות מקצועי מדהים אחראי מיומן והכי טוב. צוות שצריך להיות בכל ההוסטלים בארץ.
והכי חשוב הם עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר.
אני דייר בהוסטל בית השקמים מזה 4 שנים.
בכבוד רב,

מסביב לבית יש חצר גדולה עם ספסל- נדנדה. בדירה גרים בנים ובנות בחדרים נפרדים. יש צוות מקסים מנהלת ושתי מדריכות, שנמצאים במהלך השבוע. צוות שאכפת לו מהדיירים מדברים קטנים עד לדברים יותר רציניים. אוירה חמה ואוהבת, תחושת שייכות. יש ישיבת דיירים פעם בשבוע על דברים של הבית, וגם על מה שקורה בבית. יש עזרה בבישול ארוחות צהריים חמות ותוכנית ניקיון. כמו בכל בית שמתנהל בישראל

בית שכולו טוב, מסתדרים יפה, יש חוגים כמו למשל בישול. יש מכונת כביסה. חבר’ה נהדרים. אנחנו שמונה דיירים. אנחנו מנהלים בבית שלנו חיים שניתן לומר עליהם, שהם כיום באופיים דומים יותר לחיי משפחה. עם שאיפה שבמרוצת הזמן, נגיע לכך שהם ידמו יותר לחיים של אנשים שחולקים דירה, כמו למשל סטודנטים ששותפים לדירה, כלומר שדיירי הבית יהיו עצמאים יותר.

הבית שלנו הוא וילה שנמצאת ברח’ שקט, צעדים ספורים מהקניון, קופ"ח והשוק של נתניה. בבית שלנו מתגוררים שמונה דיירים וכלב, וכולנו מסתדרים היטב זה עם זה. הבית הוא וילה בת שלוש קומות. בקומה ראשונה, סלון רחב ידיים, מטבח, פינת מחשב ומשרד. בקומה שניה חדרי הדיירים, ובקומה שלישית, מרפסת ענקית שמשתרעת על כל שטח גג הבית.